ביטול חזקת הגיל הרך בגירושין

משמורת ילדים היא החובה של ההורים לדאוג לילדיהם ולקבל החלטות בכל הקשור אליהם. מדובר בחזקה או במשמורת פיזית הקשורה בעיקר למקום המגורים של הילד.

מנגד, אפוטרופסות מתייחסת לעניינים משפטיים שקשורים לילד. החובה לדאוג לצרכיו הפיזיים, בריאותו, חינוכו וכולי. הורים ביולוגים נחשבים לאפוטרופוסים טבעיים של הילד. בית המשפט למשפחה הוא בעל הסמכות לקבוע את המשמורת על הילד, כאשר בית הדין הרבני ידון בעניין משמורת רק בהסכמת שני בני הזוג.

קביעת המשמורת – בהסכם או על ידי בית המשפט

ניתן להסכים לגבי המשמורת במסגרת הסכם הגירושין. בית המשפט יאשר את ההסכם אם הוא משתכנע שזו טובת הילד.

אם בני הזוג לא מגיעים להסכם, יכריע בית המשפט בעניין המשמורת. סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע  חזקה המכונה חזקת הגיל הרך, לפיה, כאשר ההורים חלוקים בעניין המשמורת, ולא קבעו זאת בהסכם, בית המשפט יקבע את הסדרי המשמורת לפי עקרון טובת הילד, כאשר ככלל, האם תקבל משמורת על הילדים עד גיל 6,  אלא אם יש סיבות מיוחדות לקבוע אחרת. בפועל, בעקבות חזקת הגיל הרך הילד נשאר אצל האם גם אחרי גיל 6.

ועדת שניט והמלצותיה לביטול חזקת הגיל הרך

ועדה שניט הוקמה ב- 2005  כוועדה ציבורית "לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין". הועדה הוקמה כדי לבחון מתווה לשיתוף של אחריות הורית כלפי ילדיהם בעת גירושין.

הועדה דנה בהצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. דוח ביניים שיצא מטעמה הציע לבטל את חזקת הגיל הרך, ובמקומה להתנהל באחריות משותפת של שני ההורים, כשטובת הילד בעדיפות בכל הקשור למשמורת ההורית. נקבע, שחזקת הגיל הרך עומדת בניגוד להמלצות פסיכולוגיות ולזכויות הילד, שקובעות, כי כדי לדאוג להתפתחות תקינה של הילד – גידולו וחינוכו צריכים להיות על ידי שני ההורים גם יחד.

הועדה הציעה לתקן את סעיף 25 לחוק הכשרות, כך שכאשר אין הסכמה לגבי המשמורת, יוכל כל אחד מההורים לבקש לקבוע את האחריות ההורית, ובית המשפט ישקול שיקולים לעניין צרכי הילד, רצונו, זכותו לקשר עם שני ההורים, וכולי.

בספטמבר 2012 פורסם תזכיר חוק הורים וילדיהם, שמבטל את חזקת הגיל הרך. התזכיר קובע שזכותו של הילד היא לאחריות של שני הוריו בגידולו וחינוכו.

ערעור מעמדה של חזקת הגיל הרך בעקבות הוועדה

דוח הועדה גרם לתמורה מסויימת ברוח הפסיקה ולהחלשות חזקת הגיל הרך, בנתנו דגש לשוויון בין נשים וגברים בכל הקשור לקביעת ההורה המשמורן. בעקבותיו, בתי המשפט בחלק מהמקרים, לא קבעו באופן אוטומטי משמורת חזקת הגיל הרך, אלא אפשרו הסדרי משמורת משותפת לשני ההורים, כאשר טובת הקטין היתה העיקרון המנחה.

במספר פסקי דין נקבע שחזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה, שכן יש חשיבות לתפקידו של האב בחיי הילד וגידולו וחינוכו. נקבע  כי ניתן לקבוע משמורת משותפת של שני ההורים מבלי לפגוע בחזקת הגיל הרך, מאחר והמשמורת נשארת אצל שני ההורים, ולמעשה אין סתירה בין חזקת הגיל הרך והמשמורת משותפת.

פסקי הדין ציינו כי חזקת הגיל הרך כבר פחות מתאימה לעידן המודרני, מאחר ואימהות יוצאות לעבודה והן לא רק מגדלות ילדים. גברים ונשים הם שווים לגבי חלוקת תפקידים ואחריותם לגבי ילדים, כך  שלפעמים טובת הילד נמצאת במשמורת המשותפת.

ביוני 2016, אישרה ועדת השרים לחקיקה את החוק לביטול חזקת הגיל הרך. עם זאת, המלצות הועדה ותזכיר החוק טרם הגיעו לידי השלמת הליך החקיקה. חוק הכשרות המשפטית טרם תוקן, חזקת הגיל הרך בעינה עומדת ובתי משפט פוסקים על פיה.

תומכים ומתנגדים לביטול חזקת הגיל הרך

ארגוני נשים חוששים שביטול חזקת הגיל הרך תאפשר סחיטה של נשים, מהטעם שהגברים ישתמשו בזה ככלי מיקוח, ויבקשו להפחית דמי מזונות תמורת ויתור על שיתוף במשמורת.

מנגד טוענים גברים רבים, שבעידן המודרני אין סיבה להתנגד להורות שוויונית, וחזקת הגיל הרך מהווה אפליה על רקע מגדרי. יש לקבוע משמורת כהורות משותפת ולתת אחריות משותפת לגידול הילדים על ידי שני  ההורים בשל השינויים בתפקידם של נשים וגברים בעידן המודרני.