אחת מנקודות הסכסוך העיקריות בכל הנוגע להליכי גירושין, היא שאלת המשמורת על ילדיהם המשותפים של בני הזוג לאחר גירושיהם. מטבע הדברים, מדובר בסוגיה רגישה ביותר, שכן בניגוד לנכסים המשותפים של בני הזוג, אשר ניתנים לחלוקה ביניהם, הרי שילד אינו מהווה "מוצר", כי עם אדם בשר ודם, בעל צרכים, התלוי לחלוטין בהוריו, לטוב ולרע.
מה ההבדל בין משמורת משותפת למשמורת רגילה?
בשנים עברו, מרבית הליכי הגירושין בין בני זוג המגדלים ילדים, הסתיימו בהעברתם של הילדים למשמורת רגילה מטעם אחד ההורים (ברובם המכריע של המקרים – האם). הדבר נבע מהתפיסה לפיה במרבית המקרים, האם היא זו המעורבת יותר בגידול הילד, וניתוק בינה ובין הילד יפגע מהותית בטובתו, ברמה החורגת מזו שתיגרם כתוצאה מניתוק הילד מאביו, בעל נוכחות פחותה בחייו.
משמעותה של משמורת רגילה מסוג זה, היא מסירתו של הילד לידי אמו, אשר מופקדת על הטיפול היומיומי בו, ועל דאגה לצרכיו הפיזיים והנפשיים. האב, מצדו, מחויב בתשלום מזונות, אשר מטרתם להבטיח את קיומו בכבוד, ובמקביל יזכה זמני שהות, במסגרתם יזכה בנוכחות כלשהי בחיי הילד, וזאת בהתאם לכללי ההסדר, כפי שנקבעו בהליך הגירושין. כמובן שהדבר לא מסיר את אחריותו של האב כלפי ילדו, אך בכל הנוגע לטיפול היומיומי, האם במרבית המקרים היא הגורם המרכזי בחיי הילד, ולמעט מקרים חריגים.עם זאת, לאורך השנים תפיסה זו עברה שינויים רבים, כאשר בימינו, יותר ויותר מסכימים כי הפתרון המסורתי, במסגרתו האם נתפסת כבעלת "אחריות מיוחדת" לטיפול בילד, בעוד שאחריותו של האב מוגבלת לכאורה למימון כספי, ולביקורים אחת לזמן מה, אינה משתלבת עוד עם דרך החיים המודרנית, במסגרתה שני ההורים, הן האב והן האם, מצופים לקחת חלק ממשי בחינוך ובטיפול בצאצאיהם, במידה שווה ככל הניתן.
משמורת משותפת – יתרונות לכל המעורבים
במטרה להבטיח את טובת הילד, ולהעניק לשני הוריו הזדמנות שווה להיות מעורבים בחינוכו ובגידולו, הפתרון אשר ננקט ביותר ויותר מקרים בשנים האחרונות במסגרת הסדרי גירושין, הוא מעבר למשמורת משותפת, במסגרתה הילד חי בו זמנית בשני בתים שונים, הן בבית האב, והן בבית האם. בו בזמן, שני ההורים מחויבים למלא יחדיו אחר צרכיו של הילד, ומבלי שמי מהם ייחשב כ"אחראי" לחינוכו ולגידולו.במקרים רבים, מדובר בפתרון האופטימאלי עבור הילד, אשר ממשיך לקיים קשרים קרובים עם שני הוריו, ולא נדרש "לנתק קשר" עם מי מהם, גם לא באופן חלקי. כמו כן, חלוקת הטיפול בילד בין שני ההורים מאפשרת לרוב להקדיש לו זמן רב יותר, ולהבטיח את רווחתו הפיזית והנפשית במידה רבה יותר.
עם זאת, על מנת לנקוט במשמורת משותפת, יש ראשית להבטיח כי שני ההורים מוכנים ומסוגלים לנהל קשר הדדי זה עם זה בעניינים הקשורים לטובת הילד. במידה והדבר אינו אפשרי, הרי שלרוב, אין מנוס מנקיטה בפתרון המשמורת הרגילה, במטרה למנוע סבל ממשי ומתמשך מהילד, אשר צפוי להיחשף לסכסוך המר בין הוריו במסגרת המשמורת המשותפת ביניהם.אולי יעניין אותך גם:
ניכור הורי על רקע גירושין: מצב שבו כל הצדדים יוצאים נפסדים, גם ההורים וגם הילדים
